פסק-דין בתיק ת"א 2661-08

1.      בפני תביעה כספית על סך של 150,000 ש"ח (להלן: " החוב") כנגד הנתבעת מס' 1 (להלן: " תגי") שבינה לבין התובעת נכרת חוזה לביצוע עבודות בתחום המסגרות שאינן במחלוקת. כמו כן אין מחלוקת כי בגין העבודות נותר חוב של 180,000 ש"ח ובידי התובעת היו שקים לכיסוי החוב שמועד פירעונם היה ביוני וביולי 2007 (מוצג ת/2 למוצגי התובעת). חשבונה של תגי הוגבל ביום 26/5/07 ובהסכמת התובעת הוחזרו השקים והוחלפו בשקים אחרים,  על פי סיכום שנערך בין הצדדים ביום 19/6/07. השקים החדשים נמשכו על ידי הנתבעת מס' 2 והם ניתנו דחויים לימים 17/1/08 ועד  17/6/08 (להלן: " השקים החליפיים"). השיק הראשון כובד, אבל החל מ-  17/2/08 יתרת השקים לא כובדו והחוב לא נפרע. לפיכך נתבעה גם הנתבעת מס' 2. כמו כן בגין אותו חוב נתבע גם הנתבע מס' 3, כמנהל ובעל השליטה במישרין או בעקיפין בשתי החברות וכן בעילות ישירות (להלן: " שקד").

2.      מועד הגשת כתב התביעה, 10/6/08, היה חודש לאחר שתגי הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו וביקשה הקפאת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות, השתנ"ט-1999. ההקפאה לא צלחה ובחודש אוקטובר 2008 ניתן צו כינוס הליכים והחל הליך של פירוקה. ביום 7/7/08 ניתן פסק דין נגד הנתבעת מס' 2 בהעדר התייצבות וגם דווח כי היא לא פעילה. הרקע לקריסת תגי תואר על ידי כב' השופט חנן מלצר שדן בבקשת רשות ערעור שהגישה תגי על ביטול הליך הקפאת ההליכים על ידי בית המשפט המחוזי בתל - אביב בחודש יולי 2008. בית המשפט העליון האריך את תוכנית ההקפאה אך כאמור החברה לא הצליחה לצאת מהמשבר הכלכלי שלה ונכנסה לפירוק [רע"א 5990/08 ת.ג.י. בע"מ (בהקפאת הליכים) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 10/7/08) (להלן: " החלטת כב' השופט מלצר ")]. הרקע לקריסה רלבנטי לתביעה בפני ואפרט אותו להלן.

         עילות התביעה כנגד שקד  הן הבאות:

         נטען כי הוא התחייב כלפי התובעת לדאוג לתשלום עבור עבודות המסגרות ובמעשה ובמחדל הוא גרם להפרת החוזה ולביטול השקים שמשכו כל אחת מהנתבעות;

         נטען כי שקד יחד עם הנתבעות 1-2 התרשלו  ו/או הפרו את חובת הזהירות ו/או הפרו  חובות חקוקות כלפי התובעת;

         נטען כי שקד הסתתר מאחורי מסך ההתאגדות בחוסר תום לב ותוך הטעייה מכוונת של התובעת;

         נטען כי שקד ניהל את שתי החברות שהיו בשליטתו תוך תרמית וחוסר תום לב רבתי, מתוך ידיעה למצב הכלכלי הקשה של תגי,   וכאשר הרווח הלא הוגן שיצר עבור החברה היה למעשה רווח אישי שלו, ולכן יש להרים את מסך ההתאגדות בין שקד לחברות ולייחס לו את החוב.

         בסיכומים נטען על ידי בא כוח התובעת כי שקד חב בחוב מחמת גרם הפרת החוזה (סעיף 62 לפקנ"ז), הפרת חובות חקוקות (סעיף 63 לפקנ"ז). נטען כי בהיות שקד אורגן החברה הוא חב גם באופן אישי (סעיף 54(א) לחוק החברות). נטען גם לחבות על פי עילת הרשלנות ו/או הגזל.

         נטען גם כי קמו הנסיבות המבססות את הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לשקד בהעדר נתונים ברורים לקריסת תגי, אך נטען כי מתוך חקירתו של שקד ניתן להסיק כי החברה נוהלה באופן כושל וקלוקל . כמו כן נטען לחוסר תום לב במשא ומתן עם התובעת ובקיום התחייבויות חוזיות ושטריות כלפי התובעת. נטען גם כי לעדותו של שקד כי הזרים הון אישי לחברה אין ביסוס. נטען כי ערב החתימה על השקים החליפיים שקד ידע על המצב הכלכלי הקשה של תגי, וכי לנתבעת מס' 2 לא היו נכסים והיא שימשה צינור להעברת כספים עבור תגי שהייתה מוגבלת בבנק ועל סף קריסה כלכלית שקרתה בפועל. נטען כי בנסיבות אלה משיכת השקים החליפיים בנובמבר 2007 נעשתה מתוך ידיעה כי הם לא יכובדו. נטען כי המצב האמיתי של תגי הוסתר מפני התובעת ולכן היא הסכימה לפרוס את החוב ולהחליף את השקים. נטען כי אלמלא מעשים אלה הייתה התובעת גובה את החוב בשלמותו בחודש יוני 2007. נטען להרמת מסך ההתאגדות לפי  סעיף 6 לחוק החברות  וכן לחיוב אישי של אורגן החברה לפי  סעיף 54 לחוק החברות.

3.      בציר הזמן ועל פי גרסת ההגנה שנתמכת גם בפסק הדין של כב' השופט מלצר, במספר שנים שקדמו את הקריסה הצטמצמו רווחי תגי ולאחר שהחל תהליך של עיכוב תשלומים נגרמו לה הפסדים רבים (סעיפים 4 ו- 5 לכתב ההגנה). בחודש מאי 2007 הפסיקה עיריית באר שבע את התשלומים בגין העבודות שתגי ביצעה במשכן אומנויות הבמה ואז תגי עזבה את הפרויקט דבר אשר גרר מצד העירייה תגובה של חילוט ערבויות בסך של 3.5 מליון ש"ח. כתוצאה מכך נקלעה תגי לגרעון מצטבר בגין הפרויקט של 10 מליון ש"ח ובאותו חודש הבנק הגביל את החשבון של תגי. כתוצאה מכך הודיעו בנק מרכנתיל ובנק לאומי לתגי כי הם מפסיקים את הנפקת הערבויות עבור פרויקטים חדשים.ביום 17/4/08 הגיש בנק מרכנתיל תביעה נגד בעלי המניות של תגי על פי ערבותם לחובות החברה ויחד עם התביעה גם הוטלו עיקולים. תהליך זה גרר אחריו תגובת שרשרת ובחודש מאי 2008 תגי ביקשה הקפאת הליכים. יוסף לכך, כי מאז הגבלת חשבונה של תגי במאי 2007, היא שילמה חובות באמצעות שקים הנמשכים מחשבון הבנק של הנתבעת מס' 2, כאשר הכסף מוזרם לחשבון על ידי תגי (סעיף 15 לכתב ההגנה). לסיום נטען בכתב ההגנה כי בעלי המניות של תגי גם הזרימו כסף אישי והסכום הועמד על כ- 8.8 מליון ש"ח.

4.      התובעת לא הניחה תשתית ראייתית הסותרת את גרסת תגי לתהליך שהיווה את מסלול קריסתה שהחל באופן מובהק עם הגבלת חשבונה מחד גיסא וחילוט הערבויות מאידך גיסא בחודש מאי 2007 ולא הובאו ראיות כי הקריסה נבעה מהתנהלות שקד כדי לפגוע בנושי תגי בכלל ובתובעת בפרט.

         החוב של הנתבעת מס' 1 אינו במחלוקת, כי אין מחלוקת שהשקים החליפיים לא נפרעו, למעט המחלוקת על שיק אחד. חוב הנתבעת מס' 2 נוצר מכך ששיק פברואר 2008 בוטל והיתר חוללו. על פי כתב ההגנה, לאור הקלעות תגי לקשיים כלכליים ולאור הקפאת ההליכים נבצר מהנתבעת מס' 2 לשלם את השקים החלופיים, כי המימון הגיע מתגי. הנתון כי המימון הגיע מתגי גם מאושר על ידי שקד בחקירתו הנגדית (עמ' 18 לפרוטוקול). ההסבר של הקפאת ההליכים אינו רלבנטי למירב החוב כי שקים בוטלו ביום 18/2/08 (נספח 6 לתצהירו של שקד). מסמך הביטול נשלח לבנק חתום על ידי שתי החברות, תגי והנתבעת מס' 2, כאשר באותו מועד שקד היה מורשה חתימה של הנתבעת מס' 2. בתצהירו שקד אינו מפרט מדוע ביטל את שקים, בין היתר שיק של התובעת. מנספח 6 עולה כי השקים שבוטלו היו גם של נושים אחרים. מאחר ובמועד עריכת ההסכם ביוני 2007 ובמועד הפירעון הצפוי של השקים החלופיים, הסבירות של פירעון השקים היה פועל יוצא של מצבה הכלכלי של תגי ולא של הנתבעת מס' 2 שהייתה ללא יכולת פירעון של השקים בעצמה, הנטל להראות שתגי הייתה יכולה לשלם את סכום החוב, כלומר להזרים את הכספים לפירעון השקים לחשבון של הנתבעת מס' 2, חל על הנתבעים ולא על התובעת. שקד לא הניח תשתית ראייתית לכך, הגם שמועד שמיעת הראיות היה כשלוש שנים לאחר תחילת הליכי הפירוק נגד תגי כאשר על פני הדברים ניתן היה לצפות כי עמדו לעיון שקד דיווחי הכנ"ר מלכתחילה ובהמשך של הנאמן כדי לבסס את הטענה שהיה יסוד לסבור כאשר ניתנו השקים החליפיים הם יפרעו. הגרסה היחידה שהוצגה היא שהשקים הראשונים נפרעו וזו הוכחה שגם היתרה יפרעו. אך אין בכך הסבר כי בפועל מצבה של תגי המשיך להתדרדר ומכאן נפגעה הזרמת הכספים לנתבעת מס' 2. גם  לא ניתן הסבר יזום על ידי שקד מדוע דרש הבנק לבטל את השקים למעט שהוא חדל להקצות אשראי לנתבעת מס' 2.

5.      בסיכומי בא כוח התובעת נטען כי שקד חב באופן אישי כלפי התובעת לחוב של הנתבעות כי גרם להפרת החוזה. שקד אינו חולק כי כמורשה חתימה של הנתבעת מס' 2 הוא חתום על ההוראה לבטל את השקים אך לטענתו הוא עשה כן כאורגן של הנתבעת מס' 2. העוולה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין, נ"ח מקימה עילה אם הנפגע סבל מנזק ממון. אולם, גם אם הייתי מקבלת את העמדה של בא כוח התובעת,עו"ד אפרים פרומוביץ, כי יש לדחות את הטיעון שהנתבעת מס' 2 ביטלה את השקים, עדיין יש קושי עם הוכחת הנזק. כי על פי עדות שקד, לכאורה אלמלא הביטול הסיכוי שהשקים היו מחוללים בהעדר כיסוי מספיק היה גבוה, בהעדר אשראים או כספים מתגי. מאחר ועילת תביעה זו מטילה על הטוען לה להוכיח את מלוא יסודותיה, ובהעדר ראיות להוכיח כי חוץ מכספים שהיה על תגי להזרים לנתבעת מס' 2, היה כיסוי לשקים ממקורות אחרים - לא מצאתי לקבל את התביעה בעילה זו בהעדר ראיות שאלמלא ההתערבות של שקד, השקים היו נפרעים.

טיעון נוסף העולה מתוך אותה עילה הוא כי החוזה ששקד גרם להפרתו הוא החוזה המקורי בין התובעת לתגי בכך שהציע פריסת החוב וגם כי השקים ישולמו על ידי הנתבעת מס' 2. טיעון זה מניח כי התובעת הייתה מצליחה לגבות את החוב הפתוח בהליכי גביה של השקים המקוריים. לכך לא הונחה תשתית ראייתית ברורה. סימני השאלה לסיכויי הגביה, פועלים לרעת הטוען, כלומר התובעת.

עילה נוספת הנטענת היא הפרת הוראה חוקית והטיעון הוא כי חלה על שקד הוראה חוקית להימנע מלבטל את השקים באופן שרירותי וללא הצדקה תוך הפנייה לפסיקה המטילה חבות אישית על אורגן לפי הוראות סעיף 54(א) לחוק החברות. יסודות העוולה נשוא סעיף 63 לפקנ"ז מחייבים הוכחה כי החיקוק לפי פירושו הנכון נועד לטובתו או הגנתו של אחר וההפרה גרמה נזק מהסוג או מטבעו שאליו התכוון החיקוק (סעיף 63 לפקנ"ז). בסעיף 63 לפקנ"ז ישנם אלמנטים פטרנליסטיים שלא מצאתי בין בסעיף 54(א) לחוק החברות ובין בפקודת השטרות, נ"ח.

טיעון נוסף לחיוב שקד הוא עוולת הרשלנות ו/או גזל מבלי לפרט את יסודות העוולות. גם אם הכוונה היא לאופן ניהול תגי, נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות להוכיח זאת נופל על כתפי התובעת. במקביל לניהול התביעה התנהלו הליכי הפירוק של תגי וניתן היה לצפות כי אילו נושי תגי ובכללם התובעת סברו כי ניתן להצביע על התנהלות שקד כמבססת עילה אישית נגדו בהליכי הפירוק, הנושא היה נבחן ולו ברמה של דיווח של הנאמן על נכסי החברה. הליכי הפירוק גם אפשרו לתובעת כנושה להיחשף לספרי תגי , והתנהלותה הכלכלית בשנים שקדמו את קריסתה. משמע כי היה בידה להציג בפני בית המשפט בתיק זה ראיות המבססות את הנטען כנגד שקד.

טיעון שלישי הוא חיוב מכוח הרמת מסך ההתאגדות - נטען כי שקד ניהל את המשא ומתן עם התובעת לפריסת החוב של תגי וחתימה על ההסכם בו החוב נפרס וגם השקים של תגי הוחלפו בשקים של הנתבעת מס' 2 כאשר ידע כי בכך הוא מטעה את התובעת לסבור כי יהיה בשקים החלופיים כדי לסלק את יתרת החוב של תגי כלפי התובעת. בסיכומי באי כוח שקד, עוה"ד גולדבלט, גינדס ואח', נטען כי לא הוכח ששקד היה מעורב אישית במשא ומתן ערב חתימת ההסכם, מוצג ת/1. נטען כי המשא ומתן התנהל על ידי מנכ"ל תגי יהודה גל ותרומת שקד הייתה לחתום על השקים החליפיים כמורשה חתימה של הנתבעת מס' 2.  על פי גרסתו של אליהו נגר, בעל מניות ומנהל של התובעת, לאחר הגבלת החשבון של תגי, פנה אליו שקד וביקש כי יוציא מהבנק את השקים שתגי משכה לטובת התובעת ואשר היו מופקדים בבנק למשמורת. כמו כן סוכם ביניהם כי תיערך בין הצדדים התחשבנות והחוב הפתוח ישולם על ידי תאגיד אחר בשליטת שקד.התאגיד שנבחר הייתה הנתבעת מס' 2 שהייתה בשליטת תגי ושקד.

בחקירתו של אליהו נגר הוא מזהה את שקד בכך שהוא זכר שהשם שאמרו לו בעת שבא לקחת את השקים החליפיים היה שקד. לדבריו התקשרו אליו ממשרדי תגי ואמרו לו לבוא לקחת שקים חלופיים וכאשר הוא בא לשם הוא נפגש עם בעל הבית של הנתבעת מס' 2, אך הוא לא זכר האם זה היה האדם באולם. מישהו נתן הוראה להכין את השקים והוא שמע את השם שקד (עמ' 8 לפרוטוקול). בהמשך הוא משיב לשאלה מדוע הוא תבע את שקד ולא את החברה כי הוא עשה עבודה לתגי ו"הוא אמר לי שייתן לי שקים אחרים, של שקד, נפגשנו בנתניה, לפי הזמנה שלו, והוא נתן לי את השקים ואמר לי שזה ייפרע במאה אחוז. אני תובע את שקד כי הוא בעל השקים." (עמ' 9 לפרוטוקול מול שורות 16-18). אבל הוא גם הסכים כי הוא לא זוכר מי זה מר שקד (עמ' 9 לפרוטוקול מול שורה 29).

בחקירתו הסכים שקד כי הוא חתום על ההסכם כבעלים של החברה, אך לדבריו הכול נוהל על ידי המהנדס הראשי שעשה את ההתחשבנות עם הצד שכנגד (עמ' 11, 14 לפרוטוקול). באשר לביטול השקים החליפיים הוא העיד כי עשה כן מפני ש"המערכת הבנקאית חסמה אותי ונתנה לי הוראה לעמוד במסגרות ולהפסיק את הזרמת השקים. באותם תאריכים ספציפיים, הייתי צריך לתת ביטולים. בבנק אמר לי מה לבטל ומה לא" (עמ' 13 לפרוטוקול). בפועל ככל הנראה צעדים אלה לא היו מספיקים כי גם החשבון של הנתבעת מס' 2 הוגבל (עמ' 12 לפרוטוקול). הוא חלק על כך שהוא זה שמסר את השקים החליפיים (עמ' 14 לפרוטוקול).